Sharon אזור השרון

Sharon Area Homeschool Meetings information on Beofen Tivi web site (Hebrew)

Posted in Support Groups

Tel Aviv תל אביב

מפגשים המתקיימים באזור תל אביב רבתי:

  1. ביום ראשון – חוג אקולוגיה ומפגש פתוח בשכונת מעוז אביב. פרטים נוספים ראו כאן - מפגשים_בתל_אביב (02.04.2009 22:38)‏
  2. ביום ראשון – מפגש_בפארק_הלאומי_ברמת_גן‏ - כרגע המפגש בחופשה.
  3. ביום שני – מפגש ליד כלוב החיות בפארק הירקון, רח’ קוסובסקי. פרטים נוספים ראו כאן - http://groups.google.com/group/parkhayarkonkids
  4. ביום רביעי – סיורים לימודיים.
  5. ביום חמישי - מפגש_היכרות_בגבעתיים_חדש‏ - מפגש בפארק וולפסון (העיר הלבנה). פרטים בדף.

נכון ל- 11/2010

רשימת התפוצה של קהילת החינוך הביתי באזור גוש דן פתוחה לכל מי שרוצה להצטרף!

ניתן לפנות ליובל בכתובת הדוא”ל – yuvalandorn ב- gmail. com

כולם מוזמנים!

Weekly meeting on Mondays at Park Hayarkon. Join the group’s mailing list: http://groups.google.com/group/parkhayarkonkids

Additional meetings in Maoz Aviv, Gan Leumi in Ramat Gan, Park Wolfson in Givatayim.

For more info, email Yuval at yuvalandorn at gmail.com

Posted in Support Groups

Rehovot – Gezer רחובות גזר

יש קבוצת חינוך ביתי גדולה ופעילה באזור רחובות גזר והרבה מאוד מפגשים לכל הגילאים
(מומלץ להרשם ברשימת מייל הקבוצה ע”מ לקבל את שפע המיילים עם הפרטים של הפעילויות השונות)
  • ביער אשתאול (סמוך למחלף שער הגיא) – חוג שומרי הגן לגילאי 5 – 16 בשבע קבוצות גיל (גם קטנים נהנים מארגז החול)
  • בגבעת ברנר – חוג צפרות והצגות ילדים
  • ברחובות – קואופ משפחות – מפגש גדול בו כל פעם משפחה אחרת מעבירה פעילות
  • ברחובות יום א’ ו ד’ מפגש בספורטק
  • ברחובות – יום ג’ מפגש יצירה
  • בירושלים – סיורים מודרכים פעם בחודש במוזיאון ישראל וחוג פעם בחודש בגן החיות התנכי
  • בשילת – חוג קרמיקה פעם בחודש
  • בבני יהודה – יום ד’ חוג וטרינריה
  • סיורים במפעלים ומקומות שונים בכל האזור שבין ירושלים-רחובות-תל אביב.

There is an active homeschooling group in Rehovot/Gezer with lots of meetings for all ages.

It is recommended to join the group email list in order to receive the abundance of emails with details of various activities:

http://groups.yahoo.com/group/rehovot_gezer_homeschooling/

  • Eshtaol Forest (near Sha’ar Hagai interchange) – “Shomrei Hagan” ages 5-16 in seven age groups (little kids also enjoy the sandbox)
  • Givat Brenner – Birding Club and children’s plays
  • Rehovot – Family co-op – a big meeting where each time a different family organizes an activity
  • Rehovot Sunday and Wednesday meeting at Sportech
  • Rehovot – Tuesday art/creativity meeting
  • Jerusalem – guided tours once a month at the Israel Museum and Chug once a month at the Biblical Zoo
  • Shilat – ceramics class once a month
  • Bnei Yehuda – Wednesday Veterinary Chug
  • Tours of factories and different places in the area between Jerusalem – Haifa – Tel Aviv.
Posted in Support Groups

Haifa חיפה

Posted in Support Groups

Jerusalem ירושלים

The Israel Home Education Association Support Group gets together twice a month for a relaxed day at the Jerusalem Zoo. The meetings are informal discussions, and people come and go as they please.

  • Where: Meet on the grass near the Children’s Playground at the Jerusalem Zoo
  • When: The first Tuesday and the third Tuesday of each secular month from around 10:00 AM until the afternoon or closing time. Usually no meetings in July and August.
  • Confirmation: In case of rain/snow, or to confirm a particular date, call Sara-Rivka at 02-996-2486
Posted in Support Groups

Bagrut בגרות אקסטרני

Here is some basic information about bagruyot for homeschoolers in Israel:

1. A child who doesn’t go to school would typically take the bagruyot as an “externi” student. This means you cannot take a test until you are 16 years old. (If you have a homeschooling permit, you may take externi tests at any age. Click here for instructions.)

Read more ›

Posted in Information, Ministry of Education

How to get a homeschooling permit אישור לחינוך ביתי

Officially, for each child you need permission from the Ministry of Education.

The Ministry of Education claims that they approve 95% of all applications.

Read more ›

Posted in Information, Ministry of Education

Israel Education Ministry Releases 2009 Homeschooling Guidelines הנהלים לאישור בקשת הורים לחינוך ביתי

(April, 2009) The Israel Ministry of Education published in April 2009 revised guidelines regarding permits for homeschooling in Israel. The previous guidelines were published in April 2006. The new document is online in Hebrew at:

http://cms.education.gov.il/educationcms/applications/mankal/etsmedorim/3/3-1/horaotkeva/k-2009-8a-3-1-37.htm

Update: An unofficial English translation is now available here.

Posted in Ministry of Education, News

We’re English speakers. How will my children learn Hebrew?

We’re English speakers. How will my children learn Hebrew?

From their friends and neighbors. From interacting with the outside world. You can also find a tutor or teacher for them. If you study Hebrew and speak it at home (even if you’re just learning), your children may want to also.

You can also read to them in Hebrew, which is probably the same way they did or will learn to read English.

Update: My personal experience after ten years homeschooling in Israel is that this is the most important issue, and it is worth investing energy in finding a way for your child to have opportunities to interact frequently with Hebrew speakers. Learning to express one’s self in Hebrew is the key toward becoming fluent at reading and writing Hebrew.

I found that speaking to my child only in Hebrew helps tremendously, even though I am a native English speaker.

Posted in Hebrew

“…חינוך ביתי בישראל – המצב המצוי והמצב הרצוי או “עוד ארוכה הדרך

עו”ד קרן רז ממשרד כבירי-נבו-קידר

כשהכנסת הראשונה חוקקה את חוק לימוד חובה, התש”ט-1949 (להלן: “חוק לימוד חובה“), היו כוונותיה טובות ונכונות. חברי הכנסת ראו לנגד עיניהם חברת עולים חדשים, מעמדית, רוויית עוני, והבינו, כי המפתח לקידומה ולצמצום הפערים החברתיים הוא חינוך שוויוני שיינתן חינם לכל ילדי ישראל. כל שנותר היה לדון על גובה התקציב שיוקצה למטרה, על אופי מערכת החינוך, ועל הגילאים שעליהם יחול החוק שחוקקו.

ברבות השנים הפך חוק לימוד חובה לאבן יסוד, שעל בסיסה נחקקו חוקים נוספים ומכוחה הותקנו תקנות ונהלים פנימיים במשרד החינוך. הללו קבעו את אופן הקמתם והפעלתם של בתי ספר, את נהלי העסקתם של עובדי הוראה במוסדות החינוך ואת חובותיהם וזכויותיהם של התלמידים במערכת. לנושא אחד לא שמו המחוקקים את ליבם, והוא החינוך שמחוץ למערכת החינוך, ובמילים אחרות – החינוך הביתי.

בשורות הבאות נעמוד על המצב המשפטי הקיים ונבהיר מדוע אינו תואם את כוונת המחוקק כפי שבאה לידי ביטוי בדברי הכנסת. כן נתאר את ההתפתחות החוקית והחברתית בנושא זכות ההורים לבחירת חינוך לילדיהם ונסביר מדוע נדרשת הסדרה חדשה של החינוך הביתי. לסיכום נציע להקים וועדה לבחינת הסוגיה אשר תמליץ על חקיקה התואמת את המצב העובדתי ואשר תביא לידי ביטוי את זכות ההורים בבחירת חינוך לילדיהם.

לפני הכל – מהו חינוך ביתי:

החינוך הביתי הוא שם כולל למסגרות הוראה אלטרנטיביות המתקיימות לצד מערכת החינוך הממלכתי ומערכת החינוך המוכר שאינו רשמי. משפחות הבוחרות לחנך את ילדיהן בחינוך ביתי, יכולות לעשות זאת כחלק מקבוצה או כמשפחה, בלימוד חופשי של הילדים או לפי תוכנית מובנית, כאשר ההוראה נעשית ע”י ההורים או ע”י מורים שנשכרים לצורך כך.

הרעיונות שבבסיס גישה חינוכית זו – רבים הם, ולא כאן המקום לפרטם. נציין רק כי חלק מהמשפחות חפצות בקשר אישי וקרוב עם הילדים במשך רוב שעות היממה, דבר שלא ניתן לביצוע כאשר הילדים מצויים בבתי הספר שעות ארוכות; משפחות אחרות מבקשות ללמד את הילדים בהתאם לקצב הלימוד המתאים להם ובתחומים המעניינים את הילדים – כאנשים עצמאיים וסקרניים מטבעם, וישנן משפחות הבוחרות בחינוך הביתי כתחליף למערכת שאיבדה את אמונן.

כיום מצויות בישראל עשרות משפחות המלמדות את ילדיהן בביתם או המעוניינות לחנך בדרך זו. דא עקא, שהמציאות המשפטית מפגרת אחר המציאות בשטח ובכך מקשה על יישום דרך זו, מרתיעה רבים מליישמה ומביאה את האמיצים והנחרצים לכדי סיכון מפני העמדה לדין.

המסגרת הנורמטיבית:

חוק לימוד חובה קובע חובת רישום של ילדים מגיל 3 ומעלה למוסדות חינוך מוכרים מטעם משרד החינוך או רשות החינוך העירונית, ואת חובת המדינה לספק חינוך חובה חינם לפי חוק זה (ס’ 7 לחוק).

יישום העקרונות הקבועים בחוק לימוד חובה מבוצע בראש ובראשונה באמצעות חוק אחר הקרוי ‘חוק הפיקוח על בתי הספר, התשכ”ט-1969′ (להלן: “חוק הפיקוח“). חוק הפיקוח קובע את האיסור לפתוח מוסד חינוכי, לרבות גן ילדים, ללא רישיון שניתן ע”י משרד החינוך. הרישיון, כמקובל בענפי משפט נוספים, הוא האמצעי שניתן למשרד החינוך לשם פיקוח על מוסדות החינוך הקיימים במדינה, אשר בין כתליהם מתחנכים 10 תלמידים או יותר.

באופן תמוה, אין חוק הקובע כללים לגבי מוסדות חינוך בהם מתחנכים פחות מ- 10 תלמידים, ולמעשה האפשרות לפתוח מוסד שכזה לתלמידים בגילאי לימוד חובה נותרה תיאורטית בלבד. למעשה, הורה אשר אינו שולח את ילדו למוסד חינוכי המפוקח ע”י משרד החינוך בהתאם לחוק הפיקוח, עובר על החוק ונחשף לסנקציות פליליות. לכלל זה קיים חריג אחד: החוק מכיר בסמכותו של שר החינוך להורות בהוראה כללית או מיוחדת, כי ההורים יהיו פטורים מן החובה המוטלת עליהם לשלוח את ילדם לביה”ס, אם קיימים לכך טעמים מיוחדים ומוענק לילד חינוך שיטתי פרטי המניח את דעתו של השר, או כאשר אין הילד מסוגל ללמוד באופן סדיר במוסד חינוכי מוכר (סעיף 5(ב)(1) לחוק).

בהתאם לסמכות שהוקנתה למנכ”ל משרד החינוך בסעיף 5(ב)(1) הנ”ל, נקבעו בחוזר מנכ”ל מאוקטובר 2002 (סג/2(א) תשרי תשס”ג) קריטריונים למתן פטור מחינוך חובה במוסדות המוכרים ע”י משרד החינוך. הקריטריונים שנקבעו, מושתתים על התפישה הקיימת בחוק לימוד חובה, לפיה הפטור יינתן במקרים חריגים בלבד, וברירת המחדל היא למידה במסגרת בתי הספר המוכרים.

כתוצאה מן המצב החקיקתי האמור, ניתנים אישורים לחינוך ביתי במשורה, לתקופה קצובה של שנה בלבד, ובתנאי שהן ההורים והן הילדים עומדים בדרישות שונות שמציב משרד החינוך. כפי שיובהר להלן, דרישות מעין אלו יוצרות התערבות של משרד החינוך בחינוך הביתי, מחייבות את ההורים ללמד את ילדיהם דווקא את התכנים שנקבעים ע”י משרד החינוך, ולמעשה מעקרות את הרעיון שבבסיס החינוך הביתי, המושתת על בחירה משותפת ואוטונומית של ההורים והילדים. הפרדוכס הוא, שאותם קריטריונים לאישור חינוך ביתי, מבוססים על שיטת החינוך בה דוגל משרד החינוך, אשר בדיוק עליה מוותרות משפחות המעוניינות לחנך את ילדיהם בחינוך ביתי.

המצב המתואר אינו תואם את כוונת המחוקק בשעה שחוקק את חוק לימוד חובה ועומד בסתירה להכרת בתי המשפט בעשורים האחרונים בזכותם של הורים לאוטונומיה בבחירת חינוך לילדיהם.

חוק לימוד חובה אינו מתייחס כלל לסוגיית החינוך הביתי בתצורתה הנוכחית, שכן במועד חקיקתו, כלומר בשנת 1949, לא הכיר המחוקק את החינוך הביתי ולא נדרש לשאלת הבחירה בסוג חינוך זה.

חוק לימוד חובה נחקק בתקופה בה שאיפת המחוקקים הייתה ליצור מסגרת אחת אחידה המבטיחה כי לכל ילד תוענק ההזדמנות ללמוד במסגרת חינוכית מוכרת. הבעיה המרכזית אותה בא החוק לפתור היא נשירת תלמידים מביה”ס בשנות לימודיהם הראשונות, הן בשל קשיים לימודיים והן בשל קשיים כלכליים. בעיה זו ביקש המחוקק לפתור ע”י חיוב ההורים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר והפיכת החינוך למוצר המסופק חינם לאזרחים.

“…גם הסטטיסטיקה הפגומה יודעת לספר, שחלק קבוע של ילדי ישראל וחלק גדול עוד יותר של ילדי הבלתי -יהודים במדינה הזאת, נמצאים מחוץ לכתלי בית הספר זה שנים רבות- והכתם הממאיר הולך ומתמיד ואינו סר מהישוב…למעשה יש הרבה מאד תלמידים שאינם גומרים את בית הספר… יש מקומות שבהם רק חמישית של אלה המתחילים ב- א’ מגיעים ל- ח’.”

[דברי הכנסת, מושב ראשון כרך 2 בעמ' 999 - מתוך דברי ההסבר להצעת החוק מפי היו"ר י. שפרינצק]

ובהמשך:

“ושני דברים למדנו בארץ ישראל. למדנו , שבאין חובת שכר לימוד- אין מכת בורות בין ילדים.”

[שם, בעמ' 1,000]

בתקופה בה חוקק החוק הייתה המדינה עסוקה בקליטת עולים ובמתן שירותים בסיסיים לאוכלוסיה. אותה עת, נחזו ההורים בעיני מחוקק כמי שטרודים בפרנסה ובקליטה, וקבלת התלמידים אל בתי הספר וקביעה כי הלימודים יינתנו בחינם, נראתה כסיוע הכרחי ומיידי אותו חייבת המדינה להעניק לאזרחיה.

יפים לעניין זה דברים שנאמרו בדיון במליאה ע”י חברת הכנסת דאז, הגב’ רחל כהן, מסיעת ויצ”ו:

“לחוק המוצע הייתי קוראת “חוק לימוד חינם לילדים וחוק חובה למדינה”.”

[דברי הכנסת, חוברת י"ט, ב', בעמ' 1103.]

עיון בדברי הכנסת בישיבותיה הרבות בנוגע לחוק לימוד חובה בשנת 1949 מראה, כי המחוקק כלל לא לקח בחשבון מצב בו תיעשה בחירה מודעת שלא לשלוח ילדים אל ביה”ס, לא מתוך כורח כלכלי, קשיי קליטה ושפה, או מרחק גיאוגרפי. למעשה, עיקר הדיון במליאה נסב סביב שתי נקודות מרכזיות והן הזרמים השונים של החינוך בהם תכיר המדינה וטווח הגילאים לחינוך חובה-חינם, בהתחשב במגבלות התקציב.

“איני חושבת שיהיה לנו איזה קושי שהוא להכניס את הילדים ברשת בתי הספר. שר האוצר לא יתעשר מן ההכנסות של דמי-כניסה, ושר המשטרה לא יצטרך לפתוח בתי סהר להורים שלא ירצו לשלוח את ילדיהם לבתי הספר, אבל שר האוצר יצטרך לפתוח את קופת הכסף, ועל המדינה תחול החובה לתת חינוך.”

[חברת הכנסת דאז, הגב' רחל כהן, מסיעת ויצ"ו, דברי הכנסת, חוברת י"ט, ב', בעמ' 1103.]

במועד חקיקת החוק לא ראה המחוקק כל אלטרנטיבה חינוכית לבתי הספר, ושתי הברירות שעמדו בפני ילדי ישראל היו שיבוץ בבתי הספר או עבודת ילדים – אפשרות אותה ביקש המחוקק לבטל עם חקיקת החוק.

בהתאמה, סעיפי החוק המאפשרים לכפות על הורים לשלוח את ילדם לביה”ס, נחקקו על מנת למנוע את חוסר המעש של הילדים ובמיוחד את העסקתם ככוח עבודה. בהקשר זה יוזכר, כי במקביל לחקיקת החוק הונחה על שולחן הכנסת גם תוכנית האוסרת עבודת ילדים עד גיל 14 ומטילה פיקוח על העסקת ילדים בגילאים 15-18.

יוצא אפוא, כי יישום החוק כיום באופן האוסר על הורים לחנך את ילדיהם באופן אחר מזה המונהג בבתי הספר, (שלא מתוך כורח כלכלי או הזנחה, אלא דווקא מתוך שאיפה להקנות חינוך מתאים יותר לילדיהם, לפי השקפת עולמם), אינו עולה בקנה אחד עם כוונת המחוקק כפי שהיא באה לידי ביטוי בדברי הכנסת במושבה הראשון.

באופן דומה, האפשרות לאשר חינוך ביתי, המוזכרת בחוק, מתייחסת למצבים בהם לא ניתן לשלוח את הילדים אל ביה”ס בשל כורח רפואי, פדגוגי או בשל ריחוק גיאוגרפי, ובמועד חקיקתה של האפשרות הזו לא צפה המחוקק מצב בו יתבקש אישור לחינוך ביתי לאור תפיסת עולם מסוימת, ולא בשל כורח.

המסקנה היא, שהמחוקק, בשנת 1949, כלל לא ראה לנגד עיניו את זכות הבחירה הטבעית של הורים בנוגע לחינוך ילדיהם, ועל כן האפשרות הזו מעולם לא נפסלה בחוק ובוודאי שזו אינה תכליתו של ההסדר החוקי דנן. אי לכך, זכות זו אינה יכולה להישלל מן ההורים אף לא בנהלי משרד החינוך.

הנוהל הקיים לפיו פועל משרד החינוך כיום, לא רק שעומד בסתירה חזיתית עם כוונת המחוקק, אלא שהוא מנוגד אף לסעיף 26 להכרזה האוניברסלית על זכויות האדם אשר קובע, בין השאר, כי להורים יש זכות ראשונים לבחור בסוג החינוך שיינתן לילדיהם. בישראל עוגנה זכות זו הן בפסיקתו רבת השנים של בית המשפט העליון, והן בספירה נורמטיבית על חוקית – בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שפורש כמעניק להורים אוטונומיה בבחירת חינוך לילדיהם.

יוזכר, כי אף חוק הפיקוח על בתי הספר, התשכ”ט-1969, מצביע על קיומה של אי התאמה בין כוונת המחוקק לבין המצב הנוהג כיום. בסעיף 2 לחוק הפיקוח נקבעו הסייגים לתחולתו ונקבע, כי הוא יחול רק על בית-ספר שבו “לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מעשרה תלמידים ושבו ניתן חינוך גן-ילדים, חינוך יסודי, חינוך על-יסודי, חינוך על – תיכוני או חינוך אמנותי“, למעט חריגים.

מכאן, שאפילו חוק הפיקוח עצמו, עליו מסתמך, בין היתר, הנוהל הקיים בנוגע לחינוך ביתי, מכיר במסגרות חינוכיות להן שותפים פחות מעשרה תלמידים, שלגביהן לא יתקיים פיקוח ע”י משרד החינוך. למרבה הצער, הסדרתן של מסגרות אלה טרם נעשתה בחקיקה ראשית או משנית, ונראה כי הגיעה השעה לעשות כן.

המסגרת הערכית – חוקתית:

מעבר לפן החוקי-פורמאלי, ראוי ביותר להדגיש את הפן העקרוני-ערכי שבהסדרת נושא החינוך הביתי והכרה בו ע”י המדינה כאפשרות לגיטימית. הכרה כאמור כבר ניתנה ברבות ממדינות המערב, אשר הבינו בעשורים האחרונים כי להורים קיימת זכות לבחור כיצד לחנך את ילדיהם וכי תפקידה של המדינה הוא לאפשר להורים לחנך על פי אמונתם.

בעניין זה נפנה למצב החוקי במדינות רבות ברחבי ארה”ב, המאפשרות אוטונומיה רחבה להורים עד כדי כך שכל שנדרש מהם הוא לדווח לרשויות על החלטתם לחנך את ילדיהם בבית (כגון מונטנה, אלסקה, מסצ’וסטס, טקסס ורבות אחרות). בחלק לא מבוטל מן המדינות נרשמים הילדים לבית ספר פרטי קיים, ובחסותו הם לומדים בביתם, לעיתים בפיקוח ביה”ס ולעיתים אף ללא פיקוח זה (למשל בוושינגטון, ניו יורק ועוד).

מכל מקום, ההבנה כי זכותם של ההורים לקביעת סוג החינוך שיעניקו לילדיהם היא זכות ראשונים, והמדינה היא בעלת חובה לאפשר את החינוך בו הם בוחרים, חדרה אל התודעה הציבורית בעולם המערבי כבר לפני כמה עשורים.

למען סבר את האוזן, בארה”ב לבדה מתחנכים בחינוך ביתי כשני מליון ילדים בשנה!

בישראל מתבצע תהליך איטי יותר, במיוחד בחסות בתי המשפט וועדת הערר של משרד החינוך לפי חוק הפיקוח, אשר הכירו זה מכבר בזכותם של הורים לאוטונומיה בבחירת חינוך ילדיהם, וזאת כחלק מכבוד האדם וחירותו. מקצת פסקי הדין העוסקים בדבר, מן העת האחרונה, הינם בג”ץ 2599/00 יתד נ’ משרד החינוך, פ”ד נו(5) 834; בג”צ 4363/00 ועד פוריה עלית נ’ שר החינוך ואחרים, פ”ד נו(4) 203, 221; עת”מ 1294/01 בית הספר עתיד ו- 32 אח’ נ’ משרד החינוך (טרם פורסם); ערר 4/2002 העמותה להקמת בי”ס דמוקרטי באזור ירושלים נ’ משרד החינוך (טרם פורסם) ועוד רבים אחרים.

בפסקי הדין האמורים התייחס בית המשפט לזכותם של הורים לבחור בסוגי חינוך השונים מן החינוך הממלכתי המוכר והרשמי, ואפשר להורים להקים עבור ילדיהם מסגרות חינוך אלטרנטיביות, תוך חיוב המדינה להשתתף בעלויות הפעלתן. זאת, מתוך הכרה בזכות ההורים לבחור ובאוטונומיה המשפחתית החולשת גם על החינוך המוענק לילדים.

בית המשפט טרם נדרש באופן מפורש לשאלת החינוך הביתי, אולם ניתן להניח מה תהייה עמדתו בעניין, לאור פסק הדין בעניין עתיד (עת”מ 1294/01 בית הספר עתיד ו- 32 אח’ נ’ משרד החינוך), שם הובעה עמדה ברורה לגבי המקום בו נפסקת האוטונומיה ההורית בחינוך ועוברת השליטה בחינוך הילדים מן ההורים אל המדינה.

באותו פסק דין יצר בית המשפט הקבלה בין הקריטריונים להוצאת ילד מחזקת הוריו לשם אימוץ ע”י משפחה אחרת ובין חיוב ההורים לשלוח את ילדם למסגרת חינוכית. בשורה התחתונה קבע בית המשפט, כי המבחן לחיוב הורה להעניק חינוך מסוים לילדו, הוא מבחן הנזק, וכל עוד לא מוכחת גרימת נזק לילד – גוברת האוטונומיה ההורית על כל דרישה של המדינה, חוקית ככל שתהא, לשליחת הילד לביה”ס.

לפי פסק הדין, הנטל להוכחת הצדקה להתערבות באוטונומיה של ההורים לקבוע את אופי חינוך ילדיהם מונח על כתפי המדינה. נטל זה נטל כבד הוא, ועל מנת לעמוד בו על המדינה להוכיח עילה מיוחדת ויוצאת דופן ולהראות כי מתקיימת פגיעה קשה ומשמעותית בילד.

גישה זו עולה בקנה אחד עם גישת אי ההתערבות הכללית במשפט הישראלי בכל הנוגע לתא המשפחתי. לפי גישה זו, המדינה איננה מתערבת במתרחש בתוך התא המשפחתי, כל עוד לא מתקיימת פגיעה באחד מפרטיו. הגישה האמורה מיושמת באופן הקיצוני ביותר בכל הקשור להוצאת ילדים מחזקת הוריהם, אולם היא קיימת גם בדיני אישות, ונראה כי רק כאשר נעברת עבירה פלילית או נגרם נזק בר תביעה, מתערבת המדינה במתרחש בתוך המשפחה.

זוהי רוח הדברים האמורה להנחות את משרד החינוך כאשר הוא עוסק בנושא החינוך הביתי. לדידנו, על משרד החינוך לראות את תפקידו כמסייע, כנותן שירות לאזרחים, כאשר הוא מקים מסגרות חינוכיות, מפקח עליהן ודואג להקצות להן משאבים. תפקידו של משרד החינוך צריך להתבסס בראש ובראשונה על ההבנה, כי רצון ההורים וטובת הילדים הן אבני היסוד של המערכת כולה.

לפי גישה זו, הורה המעוניין לחנך את ילדו בביתו אינו חורג ממוסכמה אלא בוחר שלא להיעזר בשירותים הניתנים ע”י המדינה, ויש לאפשר לו לבחור כך. התערבות המדינה בבחירה זו צריכה להתרחש בשני מצבים – האחד, כאשר היא מוזמנת להתערב ע”י ההורה המעוניין בסיוע כלשהו, כגון בקבלת חומר לימודי הניתן חינם לתלמידים הלומדים בבתי הספר, והשני, בדומה לכל התערבות אחרת באוטונומיה ההורית – כאשר רשויות הסעד והרווחה מוצאות כי נגרם לילד נזק המחייב את התערבות הרשויות.

המצב הקיים היום בישראל שונה מהגישה המוצעת הן בתפישה עליה הוא מושתת והן ביישומה. התפישה השלטת במשרד החינוך אינה רואה בתלמידים לקוחות אלא שבויים במערכת, ולכן הורה המעוניין לחנך את ילדו בחינוך ביתי, חייב לקבל אישור שנתי לכך מן המשרד. אישור כזה מותנה בעמידה בקריטריונים קשיחים, שעל מנת למלא את חלקם, נדרש ההורה להעמיד את ילדו למבחנים הנבנים ע”י משרד החינוך.

בכך לא ממומשת זכות ההורה לבחירת חינוך לילדו, אלא רק זכותו לבחירת אופן העברת החומר הלימודי שנקבע ע”י משרד החינוך. אוטונומיה כזו, ככל שהיא מאושרת, חלקית ביותר, ואיננה מאפשרת ביטוי לדרכי חינוך אחרות, שהתכנים הנלמדים כיום בבתי הספר אינם משתלבים בהן.

השיטה הקיימת במשרד החינוך מבוססת על השאיפה ליצור קו אחיד בחינוך ילדי ישראל, הבאה לידי ביטוי גם בתוכנית הליבה. שאיפה זו איננה מאפשרת להורים הרואים לנגד עיניהם שיטות חינוך אחרות, ליישמן, ומצמצמת את העצמאות והבחירה ההורית. בכך, בין היתר, נמנע מתן חינוך ייחודי לתלמידים בעלי יכולות שונות.

רק גישה הרואה בהורים ובמשפחה גוף אוטונומי, המאפשר חשיבה ייחודית וחינוך תואם לה, שאינו בהכרח אותו חינוך הניתן בבתי הספר, תממש את זכות הבחירה של ההורים ותאפשר התאמה של שיטת חינוך לכל פרט ובמיוחד לאלה הבוחרים לצאת מן הכלל.

סיכום:

אכן, קיים פרדוכס מסוים בצפייה כי משרד החינוך יגדיר את גבולות סמכותו וייקבע היכן מסתיימת הפררוגטיבה שלו ומתחילה האוטונומיה המשפחתית וההורית. ברם, בהיעדר הגדרה מובנית ועדכנית בחקיקה ראשית, אין מנוס אלא לצפות ממשרד החינוך להיות קשוב לצרכי ה’שטח’ ולהגדיר מחדש את הכללים.

נראה כי הסדרת הכללים שיאפשרו להורים לממש את זכותם לבחור חינוך ביתי לילדיהם יכולה להוות פתרון זמני הולם, באם תתבסס על עקרונות חוקתיים ותראה בראש ובראשונה את טובת הילדים ואת זכותם של הוריהם לחנכם בדרכם. זאת, כל עוד הדבר אינו גורם לפגיעה בילדים, בראיית רשויות הסעד – ושלהן בלבד.

הסדרת הכללים הללו הינה הכרחית ואינה סובלת דיחוי. היא מחויבת המציאות והיא נדרשת על מנת למנוע מאותם אזרחים ישרים ונורמטיביים, המעוניינים לבחור בדרך קצת אחרת, התואמת את תפיסת עולמם הייחודית, מלהיות עבריינים. (יוזכר, כי חוק לימוד חובה מאפשר למדינה להעמיד לדין הורה שאינו שולח את ילדו למוסד חינוך מוכר, וזאת בהתאמה לגישתו הכללית שאינה לוקחת בחשבון את שיקול הדעת של ההורים).

המהלך המתבקש הינו הקמת ועדה אשר תתמודד עם הריק החוקי הקיים בנושא ותיצור מערכת כללים שתאפשר להורים לחנך את ילדיהם בביתם. וועדה כזו תידרש ללמוד את הנושא, להכיר את דרך החינוך הביתי, להתוודע אל המצב בחו”ל, ובסופו של יום להכריע כיצד להתאים את המצב החוקי למציאות הנוכחית של משפחות הבוחרות בחינוך אחר לילדיהן.

עד לסיום עבודת הוועדה ופרסום כללים חדשים, יש להפסיק את ההליכים הפליליים הננקטים כיום כלפי הורים הבוחרים ללמד את ילדיהם בביתם. סוגיית החינוך הביתי הינה מורכבת וחשובה בכדי שתידון במסגרת תיקים פרטניים הבאים בשעריהם של בתי המשפט לעניינים מקומיים. אם וכאשר ערכאה שיפוטית תידרש לנושא, להערכתנו ראוי שיעשה הדבר ע”י ערכאה אחרת. יחד עם זאת, שיתוף פעולה בין ההורים לבין משרד החינוך יכול להניב פירות גם ללא כל צורך בהכרעה שיפוטית.

לסיכום נוסיף רק זאת: הסדרת החינוך הביתי אינה דרישה מהפכנית. היא המשך ישיר למגמה ארוכה של הכרה בזכותם של הורים לבחור את חינוך ילדיהם. משרד החינוך הכיר בחינוך דתי וחרדי כבר בשנותיה הראשונות של המדינה, והמשיך והכיר בחינוך חילוני ייחודי, כחינוך אנתרופוסופי, דמוקרטי, פתוח ואמנותי. החינוך הביתי הוא השלב הבא, המתבקש, ואין הוא אלא המשך טבעי של השלבים שקדמו לו. ההבדל המרכזי בינו לבנם, הוא בויתור על המוסד החיצוני אליו נשלחים הילדים.

 

Posted in News